מהי תופעת אי שליטה על הסוגרים?

אי שליטה על הסוגרים אינה נחשבת לתופעה רפואית וחברתית חדשה, אך חשיבותה היחסית מיוחסת לבריחת שתן כבעיה רפואית הולכת וגדלה.

מספר גורמים אחראים למצב זה, ונשים בדרך כלל מוכנות לדבר יותר בגלוי על הבעיה, שכן הן מבינות כי במרבית המקרים, זהו מצב הניתן לטיפול, ולכן הן חוות פחות מבוכה מבעבר ומושפעות פחות מסטיגמות חברתיות הקשורות לאבחון.

כתוצאה ישירה מהתקדמות הטיפולים בבריחת שתן, הציבור הופך להיות מודע ומשכיל יותר לבעיה זו, ורופאים גריאטריים מתמחים בשיטות הטיפול השונות.

בעשור האחרון גדלו בעיקר מימוני המחקרים, וארגונים מקצועיים וכתבי עת עוסקים בנושא בהרחבה.

הבנת הנושא של אי שליטה על הסוגרים

בכדי להעמיק בנושא זה, יש להבין תחילה את המבנה והתפקוד של מערכת השתן התחתונה, ולסגל הבנה רחבה של האנטומיה והתפקוד הדינמי של רצפת האגן ותרומתו ליכולת ההתאפקות.

בעקבות המצב הנפוץ, נערך מחקר מקיף שמטרתו לחזק את הבנת הנוירופיזיולוגיה של שלפוחית השתן, השופכה ורצפת האגן, על מנת לשפר את שיטות האבחון והטיפול בבריחת שתן.

בדיקות האבחון לאי שליטה על הסוגרים ממשיכות להתפתח אך עדיין נותרו בתחילת הדרך. שיטות הדמיה דינמית של רצפת האגן ומערכת השתן התחתונה, בשילוב עם בדיקות אלקטרו פיסיולוגיות, מבטיחות שיפור בהבנת מנגנוני ההתאפקות ואפשרות אבחנה מדויקת. ההתקדמות המרגשת בטיפולים הכירורגיים והלא כירורגיים, כולל הטיפולים התרופתיים, מדווחים בהרחבה בספרות המקצועית ומאפשרים לרופאים לאבחן ולטפל במצב ביעילות.

הגדרת אי שליטה על הסוגרים

האגודה הבינלאומית להתאפקות (ICS) מגדירה בריחת שתן כהפרעה רפואית, ומצב המאופיין באובדן בלתי רצוני של שתן, המוביל לבעיה חברתית והיגיינית. אי שליטה על הסוגרים עשויה להיחשב כתסמין המדווח על ידי המטופח, והניתן להדגמה בבדיקה, ולאבחנה כהפרעה. אך אין צורך להתייחס אל המצב כאל מחלה, היות ולא קיימת אטיולוגיה פרטנית.

מבוגרים הסובלים מבעיה זו משקיעים כספים רבים במוצרי הלבשה תחתונה לבריחת שתן, כגון רפידות סופגות, מוצרים לטיפוח העור, דאודורנטים, וחיתולים חד פעמיים.

העלויות הרפואיות קשות יותר לכימות, שכן אי שליטה על הסוגרים כרוכה במבוכה ודיכאון, ואדם הסובל ממצב זה עלול לחוות ירידה במגעים החברתיים, הימנעות מיציאה מהבית והימנעות מפעילות מינית.

הגורמים לאי שליטה על הסוגרים

הפרעות מבניות ותפקודיות המשפיעות על שלפוחית השתן, השופכה, השופכנים ורקמות החיבור עלולות לגרום לבעיה זו. בנוסף, הפרעה בעמוד השדרה או במערכת העצבים המרכזית (CNS) עשויה להיחשב לגורם האטיולוגי העיקרי במקרים מסוימים. גם מחלות רקע עלולות לגרום למצב. ככל שרופאים מבינים יותר את גורמי הסיכון, כך הם יכולים לקבוע טוב יותר את שיטות הטיפול.

אי שליטה על הסוגרים מתחלקת לשני סוגים עיקריים: התכווצויות בלתי רצוניות של השלפוחית, ובעיות במבנה האנטומי של השלפוחית. התכווצויות שאינן רצוניות מזוהות כמצב נוירולוגי סיבתי, כגון טרשת נפוצה, פגיעות בעמוד השדרה, וגידולים במערכת העצבים המרכזית, העשויים לגרום למצב.

גורמים נפוצים יותר להתכווצויות בלתי רצוניות של השלפוחית הם פגמים בדופן שהשלפוחית עקב פציעות קרינה, חוסר יכולת שליטה בדליפת שתן, ודלקת כרונית חמורה המגבירה את הלחץ על השלפוחית. גירוי בשלפוחית כתוצאה מזיהום, דלקת, אבנים, וגופים זרים עשויים אף הם לגרום להתכווצויות בלתי רצוניות בשלפוחית.

גורמים הקשורים לשופכה, המשפיעים על אי שליטה בסוגרים כוללים השפעות חיצונות ופנימיות. ההשפעות החיצוניות מתייחסות בעיקר לאובדן תמיכה אנטומית בשופכה, הגורמת לבריחה במצבי מתח. בנוסף, סוגים מסוימים של חסימות בשופכה עלולים לגרום למצב. גורמים פנימיים מסווגים למצבים אנטומיים ותפקודיים, הכוללים ליקויים בשופכה ובסוגרים, וחוסר יציבות מבנה השופכה.

מאפייני אי שליטה על הסוגרים

במהלך התקפי בריחת שתן, מופעל לחץ תוך בטני הגורם לעלייה בלחץ חופף על השלפוחית, המגביר את הלחץ על השופכה. התנגדות השופכה מתגברת וכתוצאה מכך נוצרת הדליפה, המסתיימת כאשר הלחץ בשלפוחית משפיע שוב על הלחץ בשופכה.

רוב מקרי אי שליטה על הסוגרים קשורים לפגיעה בתפקוד העצבי של רצפת האגן, בשילוב עם פציעה בתמיכת רקמות החיבור של צוואר השופכה ושלפוחית השתן. אובדן טונוס השרירים הפנימיים של השופכה עשויים אף הם להשפיע על המצב. נזק עצבי בשרירי סוגרי השופכה משפיעים על בריחה לא רצונית ונחשבים לגורם העיקרי, אך ניוון רירית וצלקות מקומיות עשויים אף הם להשפיע על המצב.

אחד מהמנגנונים העיקריים המשפיעים על הבעיה מתבטאים ברפלקסים שאינם נשלטים, או סגירה מרצון של רצפת האגן, המעלים את השופכה וצוואר שלפוחית השתן, מהדקים את תמיכת רקמות החיבור ופוגעים בשופכה האחורית.